אודות
האהבה שלי לאוכל התחילה הרבה לפני שנכנסתי למטבח.
כשהייתי ילד, בכל יום שישי נסעתי לסבתא רבתא שלי. עד גיל 97 היא בישלה לכל המשפחה. שולחן של שלושים איש, עמוס במנות שהוכנו בסבלנות ובהקפדה אינסופית. רק שנים אחר כך הבנתי שמה שריגש אותי לא היה האוכל עצמו, אלא הדרך שבה הוא חיבר בין אנשים.
הדרך למטבח
נכנסתי למטבחים מקצועיים בגיל צעיר, והתחלתי מלמטה. השנים האלה לימדו אותי את הדברים שאי אפשר ללמוד אחרת: משמעת, קצב, עבודת צוות, והבנה שכל תפקיד במטבח הוא חלק מאותה מנה שיוצאת בסוף. ככל שהתקדמתי, גיליתי שמה שמושך אותי הוא לא המורכבות אלא הדיוק: כמה רחוק אפשר להגיע עם מעט מאוד, אם עושים את זה נכון.
יפן
משם הדרך הובילה אותי אל המטבח היפני. הקדשתי שנים ללמידה, מחקר ועבודה בישראל וביפן, מתוך רצון להבין לעומק את התרבות שמאחורי האוכל, ולא רק את הטכניקה. ביפן למדתי מה שקשה להסביר במילים: את היחס לחומר, את הסבלנות, ואת התפיסה שעבודה נכונה היא עבודה שחוזרים עליה עד שהיא מדויקת.
שם גם התגבש החיבור שלי לאש ולפחם. הבישול על פחם הוא לא טכניקה שהוספתי לתפריט, אלא הדרך שבה אני חושב על חום, על זמן ועל מה שקורה לחומר גלם כשנוגעים בו נכון. הוא דורש נוכחות מלאה, כי אין בו כפתור לכוונן. יש רק אש, חומר, וקשב.
השפה שלי היום
כל הדברים האלה התגבשו לשפה קולינרית אחת: מטבח יפני בבסיסו, שנשען על אש ופחם, ומתייחס לחומר הגלם בכבוד שהוא דורש. אני עובד מתוך אמונה שהמנות הטובות ביותר נולדות מתוך פשטות ואיזון, ולא מתוך עומס.
היום אני יוצר ארוחות פרטיות, אירועים ופופ־אפים בישראל ובעולם, ומלווה מסעדות ויזמים בייעוץ קולינרי.
המטרה שלי פשוטה: ליצור רגעים שאנשים יזכרו הרבה אחרי שהארוחה הסתיימה.
חזרה למעלה
